nintendo DS, הקונסולה הניידת של נינטנדו משנת 2004, המציגה שנימסכי LCD,
אחד רגיל, ואחד שהוא מסך מגע.
בכתבה הזאת, תוכלו לקרוא את החוויות של גיימר ממוצע,
ב14 יום ראשונים אם הקונסולה בתיקו.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשקיבלתי את הקונסולה,
או העיצוב והמבנה שלה. הקונסולה בגרסת הלייט שלה יפה,
נוחה ובעלת ממשק נוח המותאם בדיוק לכף ידו של אדם ממוצע.
כשהדלקתי את המכשיר, קידם אותי לברכה המסך מגע, בבקשה שאלחץ עליו.
לאחר שהגדרתי תאריך, שעה, את שמי ואת יום הולדתי, הבנתי עד כמה המסך מגע
נוח ושימושי לקונסולה.
המשחק הראשון ששיחקתי על הקונסולה היה WORMS OPEN WARFARE2.
לאחר כמה דקות משחק גיליתי שזהו משחק WORMS סטנדרתי, אם מספר נשקים חדשים
(ולצערי מחיקה של נשקים ישנים), מספר מצבי קמפיין חמודים, ואפשרות מולטי פלייר.
בסה”כ, כמו כל משחקי הWORMS הדו מימדיים (אני מתנגד נחרץ למשחקי ה3D החדשים של WORMS),
זהו משחק מעולה, שהיתרון הגדול שלו הוא היכולת לשחק עם חבר שאין לו DS על המכשיר שלך.
החסרון הבולט ביותר במשחק, הוא שהוא כמעט ולא משתמש במסך מגע.
יש בו שימוש, אבל בתפריטים ובבחירת הנשקים בלבד, ואני מצאתי יותר נוח להשתמש במקשים הרגילים בחלק זה.
המשחק השני ששיחקתי הוא POKEMON DIAMOND, המשחק המי-יודע-כמה בסדרת משחקי
התפקידים שהתחילה עוד במכשיר הגיים-בוי הראשון.
לאחר זמן קצר, הבנתי שזהו משחק פוקימון כמעט זהה לקודמיו,
מבלד הגרפיקה שהשתפרה (וכעט משתמשת בשעון המובנה שבקונסולה כדי לשנות את
האור בחוץ, אם משחקים בלילה, כשיוצאים מחוץ לבית במשחק יהיה חשוך בחוץ),
הפוקימונים שהתחדשו, אפשרות לאונליין להחלפת פוקימונים, ו…מסך המגע.
הפעם, בשונה ממשחק הWORMS,
יש שימוש אמיתי במסך המיוחד. בתפריטי המשחק והקרב הרבים,
הרבה יותר פשוט ונוח לתמרן בין המתקפות השונות והפוקימונים במסך המגע.
למרות שהשימוש בכלל לא מקורי, הוא באמת יעיל.
המשחק השלישי והאחרון לשבועיים ששיחקתי הוא Mario Kart DS.
מאריו קארט הוא משחק נהיגה שלא ממש לוקח את עצמו ברצינות
בו מככבים מאריו וחבריו ממשחקי מאריו שונים.
במשחק עושים בערך הכל כדי לנצח, אבל בצורה משעשעת-
אפשר להטיל בננות מאחורי המכונית כדי לגרום למתחרים האחרים להחליק,
לזרוק עליהם צבים ופצצות שיגרמו להם לעצור וכך לעקוף אותם, לדחוף
את המתמודדים האחרים לבוץ, לים, ואפילו למרחבי החלל, מה שיאכב אותם בהרבה.
למרות כל ה”ילדותיות”, זה המשחק נהיגה הכי כייפי ששיחקתי אי פעם.
אף על פי שהוא לא ריאיסטי כמו משחקי נהיגה בסגנון NEED FOR SPEED,
הוא פשוט כיף. במשחק יש כל מני מצבי משחק, יש אליפויות גראנד פריקס,
המצב המרכזי במשחק, יש כל מני משימות, מרוצים נגד הזמן וקרבות
(וכל זה בלי להזכיר את מצבי האונליין שלא יצא לי לנסות).
מצאתי שזה המשחק שאני משחק בו הכי הרבה זמן על הDS,
עד כדי כך שכבר הספקתי לסיים אותו פעמיים, פעם אחת ברמה הקלה,
ופעם אחת ברמה הבינונית, והרמה הקשה בדרך.
החיסרון היחיד שמצאתי במשחק, שהוא לא משתמש במסך מגע בתור מסך מגע,
אלא רק בתור מסך להצגת המפה ורשימת המתמודדים לפי מקומותיהם במרוץ.
אבל למרות זאת, זה המשחק הכי כיף לטעמי עד עכשיו.
זהו, תמו השבועיים הראשונים על קונסולת הDS.
צפו לכתבת ההמשך, חודש ראשון של nintendo DS, בעוד כשבועיים נוספים.
אז להתראות בנתיים.
רשומות
